|
הטפת דם ברית הגדרה[1] - מצות הוצאת מעט דם מאבר המילה, כשאין שם ערלה דם הבריתדם מילה נקראת דם ברית, שנאמר: הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם (שמות כד ח), ואף על פי שפשוטו של מקרא בדם הקרבנות שנתן משה על העם מדבר, מכל מקום מפרשים אותו אף בדם מילה, שישראל נכנסו לברית במילה ובהרצאת דמים (תוספות נדרים לא ב ד"ה הנה, לגירסתם במשנה שם), וכן נאמר: גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר (זכריה ט יא), והכוונה לדם מילה, וכן אמרו: נתן להם - לישראל במצרים - הקדוש ברוך הוא שתי מצוות, דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בהן כדי שיגאלו, שנאמר: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ (יחזקאל טז ו), ואומר: גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי (זכריה ט יא. מכילתא בא ה; רש"י עה"ת שמות יב ו). הזכרתו בברכותהטפת דם ברית הוזכרה בברכה על מילת הגרים: אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים, ולהטיף מהם דם ברית, שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ וכו' (שבת קלז ב), וכן במילת עבדים: אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים, ולהטיף מהם דם ברית (רמב"ם מילה ג ה). תיקנו כן בגרים ועבדים בלבד ולא בכל מילה, מפני שיש כמה גרים שמתגיירים כשהם נימולים, ועיקר מילתם הטפת דם ברית (ראה להלן: בגר מהול), ולפיכך תיקנו לכולם כן (רמב"ן ורשב"א שבת שם), או לפי שהם גדולים ודואגים על דמם הנוטף, ותיקנו להם כן לנחמם (רמב"ן ורשב"א שם, בשם אחרים). מתי מטיפים הדםומכל מקום מהכתוב גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ (זכריה ט יא) למדים שאף במילה גמורה יש מצוה בהטפת דם ברית (רש"י שבת קלד א ד"ה בכרכי)[2], אך דנים לגביה בעיקר באלה שאין להם ערלה למול:
בנולד מהולאם צריך הטפההנולד כשהוא מהול, נחלקו בו תנאים ואמוראים אם צריך להטיף ממנו דם ברית (בית שמאי, לפי תנא קמא ורבי שמעון בן אלעזר ורבי אליעזר הקפר בשבת קלה א; בית הלל לפי רבי שמעון בן אלעזר ורבי אליעזר הקפר שם; רבי עקיבא ביבמות עא א; רב בירושלמי שבת יט א; רבה ורב יוסף בבבלי שבת שם); או לא (בית הלל, לפי תנא קמא בשבת קלה א; רבי אליעזר ביבמות עא א; רב בבבלי שבת שם, לפי השאילתות לז). בטעם הסוברים שצריך להטיף דם ברית נחלקו הדעות:
ויש אומרים שאין חובת הטפת דם ברית לנולד מהול אלא מדבריהם (לבוש יו"ד רסג ד; קרן אורה יבמות עב א, בדעת הרמב"ם). אף בטעם הסוברים שאין צריך להטיף, נחלקו הדעות:
להלכה נחלקו גאונים וראשונים:
אם מחללים עליו את השבתבדעת הסוברים שצריך להטיף משום ערלה כבושה נחלקו תנאים, אם זוהי ודאי ערלה כבושה, ומחללים עליו את השבת, כדרך שמילה גמורה דוחה את השבת (ראה ערך מילה. בית שמאי, לדעת רבי אליעזר הקפר בשבת קלה ב; בית שמאי ובית הלל, לפי רבי שמעון בן אלעזר, כפירוש רב יוסף שם; רבי אבהו בירושלמי שבת יט ב); או שאינו אלא ספק שמא ערלה כבושה, ואינו דוחה את השבת (בית הלל, לדעת רבי אליעזר הקפר בבבלי שם; בית שמאי ובית הלל, לפי רבי שמעון בן אלעזר, כפירוש רבה שם), אם מפני שנאמר: ערלתו, ערלתו ודאי דוחה את השבת, ולא נולד כשהוא מהול (כן משמע מהגמ' שם קלד ב - קלה א), או שהכתוב אינו אלא אסמכתא, ועיקר הדין הוא מסברא שודאי שאין לחלל שבת אם לא ידענו שהוא בן חיוב (תוספות שם קלה א ד"ה ולא, בשם ר"י). להלכה אינו דוחה את השבת (רב האי גאון בתשובות הגאונים (שערי צדק) ה יג; רי"ף ורא"ש שם, בשמו; רי"ף שם; רמב"ם מילה א יא; טוש"ע יו"ד רסו י), אם מפני שספק ערלה כבושה היא, ומספק אין מחללים את השבת (רב האי גאון שם; רי"ף ורא"ש שם, וטור יו"ד רסג, בשמו), או שההטפה אינה אלא מדרבנן, ולכן אין לחלל שבת (קרן אורה יבמות עב א, בדעת הרמב"ם), או שההטפה היא מן התורה, אבל לא משום ערלה כבושה, אלא מהכתוב המול ימול (ראה לעיל), ואין מחללים שבת אלא בשביל מילת ערלה בלבד (משכנות יעקב סא, בדעת הרמב"ם)[4]. אם מחללים עליו יום טובנחלקו ראשונים אם הטפה זו דוחה יום טוב (רבי גרשום הגוזר בזכרון ברית לראשונים עמ' 120); או שאינה דוחה (רבי יעקב הגוזר שם עמ' 38), וכן מסקנת האחרונים (כתב סופר יו"ד קטז), ומכל מקום הכל מודים שדוחה יום-טוב-שני-של-גליות (ראה ערכו. כתב סופר שם). צורת ההטפההטפה זו בנולד מהול, נחלקו ראשונים בצורתה:
והכל מודים ששרט זה אין לו שיעור, ואין צריך הטפת דם בפועל, אלא כל שנצרר דם כל שהוא כדרך שרט בעור דק שבדק די (חזון איש שבת כה). מקום ההטפהמקום ההטפה הוא בראש הגויה, מקום המילה (אור זרוע שם), וכל למטה מן העטרה כשר להטפת דם ברית, אבל כשמטיף דם בעור שלמעלה מן העטרה אינו אלא כמטיף דם מן האצבע, ועובר על לאו של בל-תוסיף (ראה ערכו. חזון איש שם). במה עושים ההטפהלא יעשה ההטפה בברזל (רב האי גאון שם, לפי המאירי שם), אלא בציפורן, דרך משמוש וגרירה בציפורן עד שיצא דם (מגן אבות למאירי ענין יד; דרכי משה שם, בשם מהרי"ל). ויעשה ההטפה בנחת, וצריך לבדוק יפה יפה בידים ובמראית העין, ורואים ונזהרים היאך מלים אותו אם נראית לו ערלה, וממתינים לו הרבה, ואין חוששים ליום שמיני שלא יביאוהו לידי סכנה (רב האי גאון שם). כשנמשכה ערלתונולד מהול שנמשכה אחר כך ערלתו, נחלקו בו אחרונים:
בגר מהולגר שנתגייר כשהוא מהול - כגון ערבי מהול וגבעוני מהול שנתגיירו (רש"י יבמות עב א), או שנימול בגיותו מחמת חולי (מאירי שבת קלה א)[5] - נחלקו בו תנאים: יש אומרים שצריך להטיף ממנו דם ברית (בית שמאי, לפי רבי שמעון בן אלעזר שם; בית שמאי ובית הלל, לפי רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בבראשית רבה מו יב), וכן הלכה (רי"ף שבת שם; רמב"ם מילה א ז; רא"ש שם יט ה; טוש"ע יו"ד רסח א); ויש אומרים שאינו צריך (בית הלל, לפי רבי שמעון בן אלעזר בבבלי שם). הטפה זו היא לא בתורת ספק ערלה, כמו בקטן שנולד מהול, שהרי זה כבר נימול ואין לו ערלה, אלא משום להכניסו תחת כנפי השכינה, ומילתו בתורת ודאי (רשב"א שם; מאירי שם, בשם רוב גאונים), ולא עוד אלא אפילו לדעת הסוברים שקטן כשנולד מהול אין צריך כלל הטפה, יש מהם סוברים שגר מהול חמור יותר וצריך הטפה, לפי שכבר היתה לו ערלה ומחוייב במילה כשבא להתגייר, מה שאין כן בקטן כשנולד מהול (תוספות יבמות מו ב ד"ה דרבי; רא"ש שבת שם, בשם ר"י), או לפי שמן הדין היו שניהם צריכים להטפה, אלא שבקטן מיעטה התורה מלימוד מיוחד, ובגר שלא מיעטה צריך הטפה (תוספות שבת קלה א, בשם רשב"א; רא"ש שם, בשם הר"ש; סמ"ג עשין כח, בשם הלכות גדולות), או לפי שהגר צריך להכניסו לדת ישראל (תוספות שבת שם, ויבמות שם בשם רבנו חננאל). כמות ההטפהבכמות ההטפה בגר שנתגייר כשהוא מהול, כתבו אחרונים שדי בדקירה בעלמא להוציא מעט דם (אחיעזר ג כז). גיור לחומראיהודים החייבים בגירות לחומרא, כגון היהודים שהיו בגלות באתיופיה, אינם חייבים בהטפת דם ברית (הגר"א שפירא בברקאי ג תשמ"ו עמ' 144; חוות בנימין א כא). שבט לוי בכניסה לארץשבט לוי שלא ביטלו ברית מילה במצרים, כמו שנאמר: וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ (דברים לג ט. וראה רמב"ם איסורי ביאה יג ב), נחלקו בהם ראשונים:
זמן המילההטפת דם ברית לגר שנתגייר כשהוא מהול, נחלקו בה תנאים:
כשנולד מהולגר שנולד כשהוא מהול, לדעת הסוברים בקטן שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית (ראה לעיל: בנולד מהול) אף זה צריך להטיף ממנו מספק ערלה כבושה (מאירי שבת קלה א; רמ"א יו"ד רסח א, ובאור הגר"א שם סק"ב); ולדעת הסוברים בקטן הנולד מהול אין צריך להטיף ממנו, יש שסוברים כן אף בגר שנולד מהול (טור שם, בשם העיטור), ויש סוברים שגר חמור יותר, שהקטן נתמעט מלימוד מיוחד של ערלתו ודאי (ראה לעיל: שם), מה שאין כן הגר (רא"ש שבת יט ה, בשם הר"ש ועוד). בית דיןהטפת דם ברית בגר, יש מהאחרונים מצדדים לומר שאינו צריך שלשה אנשים לבית דין, כדרך שצריכים לגרות (ראה ערך גרות), לפי שהטפת דם ברית אינה אלא מצוה בלבד (רש"ש יבמות עב א ד"ה לימא), ויש מוכיחים כן, שאילו היתה ההטפה מכלל הגרות היתה צריכה להיות ביום, שגרות צריכה יום (ראה ערך הנ"ל), והרי בהטפת דם ברית בגר נחלקו תנאים אם צריכה להיות ביום (ראה לעיל), והמחלוקת היא מדין מילה שלא בזמנה, אבל לא מצד הגרות (תשובת בעל צפנת פענח בשדי חמד, קונטרס המציצה ה). סריסגוי הבא להתגייר והוא סריס, אינו צריך הטפת דם ברית, ונכנס תחת כנפי השכינה בטבילה בלבד, כאשה (טור יו"ד רסח). בנימול שלא כהלכהכשנכרי מהלהנכרי שפסול למול (ראה ערך מילה) ומל, נחלקו ראשונים אם צריך הנימול על ידו הטפת דם:
כשנימול בתוך שמונה ימיםאף במל את הקטן בתוך שמונה ימים מחלוקת:
כשנימול ללא פריעהוכשנימול אך לא עשו בו פריעה (ראה ערך מילה), נחלקו אחרונים אם כשחוזרים ועושים הפריעה להשלמת המצוה יש צורך להטיף דם ברית (שו"ת מהר"ץ חיות ס); או שאין צורך בזה, שעצם הפריעה נחשבת כהטפת דם ברית (אחיעזר ג סה יב; שבט הלוי ו קמח ג). כשנימול ונפרע בבת אחתלדעת הפוסקים שאסור למול ולפרוע בבת אחת, אלא דוקא בזה אחר זה (ראה ערך מילה), אם עבר ומל ופרע בבת אחת, נחלקו הפוסקים אם יצא ידי חובת המילה ואינו צריך הטפת דם ברית (שאגת אריה נד; אגרות משה יו"ד א קנה); או שלא יצא ידי חובה וצריך הטפה (ש"ך יו"ד רסד סק"ג). כשעבר ומל בלילהעבר ומל את הקטן בלילה, צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית ביום, שהרי המילה פסולה כשמל בלילה (הגהות מימוניות מילה א ח, על פי משנה מגילה כ א; רמ"א יו"ד רסב א). אלא שיש סוברים שאין הדברים אמורים אלא אם יש חיוב הטפת דם ברית בנימול בתוך שמונה (ראה לעיל), אבל לסוברים שם שאין צריך הטפה, אף בנימול בלילה אין צריך (בית יוסף שם, בדעת הרא"ש שם, בשם הר"ש והרשב"א), ויש מחלקים ביניהם וסוברים שאף שמל בתוך שמונה אין צריך הטפה, במל בלילה צריך (רמ"א שם). דחיית שבתהנימול שלא כדין, כגון בתוך שמונה, נחלקו הדעות:
ברכתהנולד מהולהנולד מהול, שמטיפים לו דם ברית, נחלקו בדבר אם מברכים על הטפה זו:
ברכות השבחלהלכה שאין מברכים בנולד מהול, אין מברכים אף את ברכות השבח שנתקנו במילה (ראה ערך ברית מילה):
גר שנתגייראף בגר שנתגייר כשהוא מהול נחלקו אם צריך לברך על הטפת דם ברית שלו:
לפסח ותרומהאכילת קרבן פסח לקטן שלא הוטף ממנו דםקטן שנולד כשהוא מהול, נחלקו בו תנאים אם מותר לאכול בקרבן פסח, שהערל אינו אוכל בו (ראה ערך אכילת פסחים):
להלכה כתבו ראשונים שאינו אוכל, ולא משום דרשה זו, אלא מפני שאם ערלה כבושה היא הרי הוא בכלל ערל, ואם לאו - אף הטפה אינו צריך, ומכיון שהלכה ספק ערלה כבושה הוא, ממילא אינו אוכל בפסח משום ספק (כן משמע ממלחמות לרמב"ן שם; מאירי יבמות שם). אכילת תרומהבתרומה, שאין הערל אוכל (ראה ערך אכילת תרומה), נחלקו הדעות:
להלכה נחלקו ראשונים בדבר: יש אומרים שאוכל (רמב"ם תרומות ז יא); ויש אומרים שאינו אוכל (מאירי שם), וכן מסקנת האחרונים (ערוך השלחן העתיד עד י). גר מהולהמל עד שלא נתגייר - לא יאכל בתרומה (ירושלמי יבמות שם) עד שיטיף ממנו דם ברית (קרבן העדה שם). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
