|
הטבת הנרות הגדרה[1] - מצות הכנת הנרות במנורה שבמקדש להדלקתם גדרה ומצותהגדר ההטבההטבת הנרות אמורה בתורה: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה (שמות ל ז), ונחלקו הראשונים בפירושה:
אלא שיש מהם סוברים שהדישון בלבד הוא ההטבה, אבל נתינת שמן חדש ופתילה חדשה אינם מכלל ההטבה (ראה תוס' סנהדרין פב ב ד"ה היוצק בקושייתם; וכך משמע מלשון תוס' שבת כב ב סוד"ה ובה). ויש מהם סוברים שבין דישון השמן והפתילה הישנים, ובין נתינת החדשים, הם בכלל ההטבה, אלא שההדלקה אינה בכלל ההטבה (שו"ת הרשב"א א שט; חינוך צח, לדעת מפרשים רבים; כסף משנה עבודת יום הכיפורים ב ב, בדעת הראב"ד שם).
ואף ניקור הנרות הוא מכלל ההטבה (פירוש המשניות שם)[2]; וכן תיקון הנר שנמצא שלא כבה (וראה להלן: סדרה) הוא מכלל ההטבה, שהטבה היא שמטיבו כדי שיהיה באיתנו הראשון, כאדם שהוא חולה ומרפאים אותו שיחזור לבריאותו, ולכן בין הנר שכבה שמדליק אותו כדי שיחזור לכשיהיה, ובין הנר שלא כבה - שמתקנו, הם מכלל ההטבה (לחם משנה שם). המצוהכתבו הראשונים, שהטבת הנרות היא מצות עשה, שנאמר: יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו (שמות כז כא. רמב"ם תמידין ומוספין ג י; חינוך צח). אלא שלדעת הסוברים שהדלקת הנרות היא הטבתם (ראה לעיל), בכלל מצוה זו גם ההדלקה (ספר המצות לרמב"ם עשה כה); ולדעת הסוברים שההדלקה אינה בכלל ההטבה, הטבת הנרות שהיא הדישון והקינוח ותיקון הפתילות היא מצוה בפני עצמה (חינוך צח, לדעת מפרשים רבים). והאחרונים ביארו שלדעת הסוברים שאין ההדלקה בכלל ההטבה, אין הדישון והתקנה בכלל המצוה כלל, ואינם אלא הכשר מצוה (מעין החכמה פח, לדעת שו"ת הרשב"א א שט). זמנה ומקומהזמן ההטבהבזמן ההטבה נחלקו ראשונים:
לפי שלדעתם מדליקים את כל הנרות גם בבוקר (ראה ערך הדלקת הנרות, דעת הרמב"ם), ולכן בערב צריך שוב להטיבם (ראה כסף משנה עבודת יום הכיפורים ב ב). ואף לדעת הסוברים שאין מצות הדלקה בבוקר (ראה ערך הדלקת הנרות), מכל מקום יש מהם סוברים שאם מצא בבוקר כל הנרות דולקים אין צריך לכבותם, אלא מניחם דולקים (ראה ערך הדלקת הנרות, דעת הרשב"א), ואז צריך להטיבם בערב (שו"ת הרשב"א א שט).
מצאם דולקיםאפילו בבוקר, שלדברי הכל יש מצות הטבה בשאר הנרות, יש מן הראשונים סוברים שאין הדברים אמורים אלא כשמצאם כבויים, אבל אם מצאם דולקים בבוקר, אינו מטיבם ואינו מכבה אותם עד שיכבו מאליהם (שו"ת הרשב"א א שט; מאירי שבת כב ב); ויש חולקים וסוברים שמכבה אותם ומטיבם (השואל בתשובות הרשב"א שם; הראב"ד בפירוש לתמיד ו ט; מאירי שבת שם, בשם יש מפרשים; רבי עובדיה מברטנורא תמיד ג ט). לדעת הסוברים שכל הנרות צריכים שידלקו כל היום (ראה ערך הדלקת הנרות), אם מצא בבוקר נר שלא כבה - מתקנו (רמב"ם תמידין ומוספין ג י); ויש סוברים שמטיבם ומדליקם מחדש שידלקו כל היום (מאירי שבת שם, בשם יש מפרשים). זמנה בבוקרהראשונים נחלקו מהו זמן דישון והטבת המנורה בבוקר:
ואין מחלוקת זו של הראשונים אלא לדעת אבא שאול שסובר שהטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד, וזריקת הדם היתה אחר ההטבה של חמש הנרות (ראה להלן: הפסקתה); אבל לדעת חכמים שסוברים שזריקת הדם קודמת להטבה (ראה להלן, שם), הרי שהדישון וההטבה היו אחר שחיטת התמיד וזריקת דמו (ראה יומא יד ב ותוס' ד"ה אמר). בלילההראשונים נחלקו אם יש הטבה בלילה:
מקום ההטבהאין הטבת הנרות אלא בפנים, בהיכל (ראה רמב"ם ביאת מקדש ט ז), שנאמר: יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' (ויקרא כד ד), ודרשו: שלא יתקן מבחוץ ויכניס (ספרא אמור יג יג)[3]. כהונה ובגדי כהונהכהונההטבת הנרות של נתינת שמן ופתילה נחלקו אם היא עבודה (יומא כד ב. וראה להלן: בגדי כהונה)[4], ולצד שהיא עבודה צריך שיעשנה כהן, והזר מוזהר עליה שלא יעבוד, כדרך שמוזהר בלאו על כל העבודות (ראה ערך זר). ואם עבר והטיב את הנרות - נפסלה העבודה, וחוזר הכהן ונותן פתילה ושמן, ולוקה (רמב"ם ביאת מקדש ט ה; מנחת חינוך צח יא). אבל אין הזר המטיב חייב מיתה, כדרך שחייב על שאר עבודות (זבחים קיב ב; רמב"ם שם), לפי שאין הזר חייב אלא על גמר עבודה (ראה ערך זר), והטבה אינה גמר עבודה, שהרי יש אחריה עבודה, שאחרי נתינת פתילה יש נתינת שמן, ואחרי נתינת שמן יש הדלקה (יומא כד ב; זבחים קטו ב; רמב"ם שם). בגדי כהונהיש שכתבו שלדישון המנורה אין צריך בגדי כהונה, כיון שאינה עבודה (משנה למלך תמידין ומוספין ג יב, בשם תוס' יומא נט ב ד"ה והרי)[5]. טמא ומחוסר בגדיםאף הטמא, והמחוסר בגדים, ושאינו רחוץ ידים ורגלים, אינם חייבים מיתה על הטבת הנרות (זבחים קטו ב; רמב"ם ביאת מקדש ט י). הפסקתהבבוקרלא היה מטיב את כל שבעה הנרות בפעם אחת, אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק, ואחר כך נכנס ומטיב השנים (תמיד ג ט, ו א; יומא לג א-ב; רמב"ם תמידין ומוספין ג טז). וצריך להפסיק ביניהם בעבודה אחרת (יומא לג ב ור"ח שם; רמב"ם שם טז; סמ"ג עשין קצא). ולמה מטיב חמש ואחר כך שתים, שהואיל והתחיל בהטבה עושה כל הנרות חוץ משתים, לפי שנאמר: בהיטיבו את הנרות, ואין נרות פחות משתים; ואי אפשר להטיב בראשונה שתים ואחר כך חמש, שכיון שהתחיל בהם צריך לעשות את הרוב (יומא לג ב). בערבכשם שמפסיקים בהטבה בבוקר, כך מפסיקים בהטבה שבין הערבים (וראה לעיל: זמנה, מחלוקת אם בכלל יש הטבה בין הערבים). ויש סוברים שרק בהטבת הבוקר מפסיקים, אבל בערב אין מפסיקים כלל (ה"ר ששת בתשובות הרשב"א א עט, וראה שם מה שהשיב לו הרשב"א). ההפסק בעבודהנחלקו תנאים באיזו עבודה מפסיק בין הטבת החמש להטבת השתים:
הלכה כחכמים (רמב"ם תמידין ומוספין ו ג-ד; סמ"ג עשין קצב); ויש פוסקים כאבא שאול (קרית ספר תמידין ומוספין ג קלג). ואף בנוסח הקרבנות שאומרים בתפילה בכל יום סודר הנוסח כאבא שאול (טור או"ח מח, וכך הוא בסידורי התפלה)[6]. סדרהפייסבכל יום היו עושים פייס על דישון המנורה (יומא כה א; תמיד ג א; רמב"ם תמידין ומוספין ד ו) והטבת הנרות; והזוכה בהם הוא הרביעי מהזוכים בפייס השני (ראה יומא יד ב, כה א; רמב"ם שם). סדר ההטבהמי שזכה בפייס בדישון המנורה היה מקדים לפני פתיחת שער ההיכל, יחד עם זה שזכה בדשון מזבח הפנימי, וכלי בידו, וכוז שמו, ושל זהב היה ודומה לקיתון גדול (תמיד ג ו; רמב"ם תמידין ומוספין ג יז). הקדמה זו הכוונה להכנה והזמנה, שאף על פי שעדיין אי אפשר היה להם להיכנס, מכל מקום היו מזמינים הכלים בידיהם, שכשיפתח ההיכל יהיו מזומנים בידם (הראב"ד ומלאכת שלמה וחזון נחום תמיד שם). אחר פתיחת שער ההיכל נכנס הכהן שזכה בדישון המנורה עם הכוז שבידו (רמב"ם שם ו א, ג יז), ולאחר דישון מזבח הפנימי היה מדשן בכוז את הפתילות שכבו, ואת השמן הנשאר בנר, ומטיב את חמשת הנרות, ומניח את הכוז שם לפני המנורה על מעלה שניה משלש המעלות שלפניה, ויוצא. אחר הטבת חמשת הנרות היו מפסיקים בעבודת הקטורת לחכמים, או בזריקת דם התמיד לאבא שאול (ראה לעיל, זמנה ומקומה), ואחריהם היה נכנס ומטיב שני הנרות הנשארים, ונוטל הכוז בידו ומשתחוה ויוצא (תמיד ג ט, ו א; רמב"ם תמידין ומוספין ו ג-ד). בזמן שהיה הנסהראשונים נחלקו מהו סדר ההטבה בזמן שהיה הנר המערבי דולק על פי נס:
ואפילו אם מצא שני נרות המזרחיים דולקים, אינו מטיב אלא את אחד מהם, ועל זה שנינו: מצא שני נרות מזרחיים דולקים - מדשן את המזרחי, ומניח את המערבי דולק, שממנו מדליק את המנורה בין הערבים (תמיד ו א), דהיינו שמכבה את האחד, והשני דולק (רבי עובדיה מברטנורא שם; חידושי הר"ן שבת כב ב, בשם תוס'; שו"ת הרשב"א א עט, בשם יש מפרשים). והדברים אמורים בזמן שהיה הנס קיים, אבל לאחר שמעון הצדיק, כשהנס לא היה, מצא שנים המזרחיים דולקים לאחר ההפסקה - מטיב את שניהם (רבי עובדיה מברטנורא תמיד ג ט).
ואין כל הדברים הללו אמורים אלא לדעת הסוברים שהנרות היו מונחים מזרח ומערב (ראה ערכים הדלקת הנרות; מנורה); אבל לדעת הסוברים צפון ודרום היו מונחים, אין הבדל בין הנרות כלל, שאין כאן מזרחיים ומערביים, אלא הנר האמצעי הוא בלבד המערבי (לחם משנה תמידין ומוספין ג יג, בדעת הרמב"ם שהשמיט דינים אלו). הטבת נר מערביבהטבת הנר המערבי נחלקו הראשונים:
הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
