שמואל הקטן היה מן התנאים בימי הבית השני. וכפי הנראה ממקורות שונים היה עוד מצעירי תלמידיו של הלל והאריך ימים, כנראה עד סמוך לחורבן הבית.
מעט דברים נשארו לנו מדברי תורתו. ורק מאמרים אחדים בדברי אגדה. כנראה שמפני חסידותו וענותנותו היתירה בחרו בו דווקא שיחבר את הנוסח של ברכת המינין (שהוא בעצם קללה למינים ולמלשינים) המצוי עד היום בתפילת שמונה עשרה.
בדבר מקור כינויו "הקטן" מצויות שתי דיעות בתלמוד הירושלמי: על שהיה מקטין עצמו מחמת ענוה, או משום שבהשוואה לנביא שמואל היה הוא קרוי "הקטן" ("שמעט היה קטן משמואל הרמתי").
לא היו לו בנים, ובהספידם אותו אמרו עליו רבן גמליאל ור' אליעזר: "על זה נאה להתאבל... מלכים מתים ומניחין כתריהם לבניהם. שמואל הקטן נטל כל החמודות שבעולם והלך לו".
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)