שמעון הצדיק הוא החכם הראשון הנזכר בשמו בשלשלת הקבלה. במסכת אבות, והוא מתואר שם כאחד מ"שיירי כנסת הגדולה". לפי יוסיפוס היה שמו המלא שמעון בן חוניו בן ידוע.
מתוך הדברים המעטים המסופרים עליו נראה כי הוא היה הכהן הגדול בזמן תחילת השלטון היווני בארץ ישראל, והוא זה שקיבל את פני אלכסנדר מוקדון כובש ארץ ישראל. מקצת מעשיו מסופרים בספר קדמוניות של יוסיפוס, ודברי שבח ותהילה עליו מצויים בסוף ספר בן סירא, שכנראה אף הכירו. בספר זה גם מופיע התיאור של שמעון הצדיק בצאתו מן הקודש (שעוּבָּד אחר כך לפיוט הנאמר ביום הכיפורים על "מראה כהן"). שם גם מסופר כי שמעון הצדיק שיקם את הריסות ירושלים והחל בבניית חומת המקדש. בתלמוד הירושלמי מסופרים הרבה דברים בשבח צדקותו וחסידותו הרבה, ונאמר במסכת סוטה כי לאחר מותו שוב לא היו הכהנים מברכים עוד בשם המפורש, לפי שלא ראו חכמים את הדור ראוי עוד לכך.
יש סבורים שגם נכדו ואולי גם כהן גדול אחר נתכנו בכינוי זה "הצדיק".
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)