שמעון הצדיק היה מנהיג האומה בסוף תקופת שלטון הפרסים ובתחילת תקופת שלטון היוונים בארץ ישראל.
היה תלמידו של עזרא הסופר (הקדמת הרמב"ם לי"ד החזקה), שימש ארבעים שנה ככהן גדול (יומא דף ט ע"א), ועשה שתי פרות אדומות (מסכת פרה פרק ג משנה ה).
נאמר בתלמוד (יומא דף לט ע"א): ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק כהן גדול היה גורל עולה בימין, ולשון של זהורית מלבין, ונר מערבי דולק בנס, והיה אש המערכה מתגבר מאליו בלא תוספת עצים, ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים; מכאן והילך, פעמים זכו לכך ופעמים לא זכו.
עוד מסופר בתלמוד (יומא דף סט ע"א), ששמעון הצדיק יצא בבגדי כהונה גדולה לקראת אלכסנדר מוקדון, שבא בעצת הכותים להחריב את ירושלים. ירד אלכסנדר מוקדון ממרכבתו והשתחווה לשמעון הצדיק. אמרו לו עבדיו: מלך גדול כמוך משתחווה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה אני רואה במלחמה ונוצח.
"תנו רבנן: אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק, אמר להם: בשנה זו הוא מת. אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: בכל יום הכיפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עמי ויצא עמי. והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עמי ולא יצא עמי. אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם" (יומא דף לט ע"ב, מנחות דף קט ע"ב). ומכאן מוכח ששמעון הצדיק נפטר ביום כ"ט בתשרי. (כתב: הרב אוריאל לוי)