אבא שאול (הכינוי אבא הוא כינוי של כבוד שכינו בו אנשים חשובים בדורות ראשונים, כאשר לא השתמשו בתואר רבי), היה מחכמי המשנה וכנראה חי בזמן הבית, ורבים מדברי ההלכה שלו אכן נוגעים בזכרונות על בית המקדש וסדרי העבודה.
נראה, כי נמנה עם תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, ואם כן חי איפוא בזמן חורבן הבית. מדבריו נראה כי היה עוסק במצוות ובפרט בקבורת מתים. נאמר עליו כי היה "ארוך בדורו", דבר שיש בו גם תיאור דמותו החיצונית וכנראה גם מעמדו בין בני דורו.
רבות מהלכותיו — אף כי נאמרו כדברי יחיד — נעשו בסיס להלכה למעשה במשך הדורות.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)