אריוך הוא שם בבלי עתיק, של שרו של נבוכדנאצר (דניאל ב, טו ועוד). כמה הסברים ניתנו במפרשים לכינוי זה שניתן לשמואל, וביסודם ההתייחסות לשמואל כאל מלך, שליט, מפני שהלכה כמותו בדינים (בכורות מט,ב), כפי ש"דינא דמלכותא דינא" (רש"י). לפי רש"י במקום אחר (מנחות לח,ב) "אריוך" הוא אריה, במשמעות מלך, כמו "גור אריה יהודה". אבל במקומות אחרים (שבת נג,א) פירש כי מלה זו עצמה משמעה מלך, כמו "ריכא" (ב"ב ד,א). ויש שקישר ביטוי זה עם "אבא אריכא" (=הארוך), שהיא לשון כבוד וגדולה (ריטב"א). ורש"י הסביר כי יש כאן שימוש בשמו של אריוך מלך אלסר (בראשית יד, א), והשתמשו דווקא בשם זה מפני הדמיון שלו לאריה (תוס').
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)